
רקע כללי
טיון השמש הוא צמח רפואי עתיק ומוכר שמקורו במרכז אסיה, ומשם התפשט לאירופה, אסיה, צפון אמריקה וחצי האי הודו-סין. הצמח נמצא בשימוש ברפואה המסורתית כבר למעלה מ-2,000 שנה, שבטי הילידים באירופה, אנגליה העתיקה והתרבויות הקלטיות השתמשו בו לטיפול במחלות דרכי הנשימה, שיעול כרוני, ברונכיטיס ואפילו שחפת. ברפואה הסינית המסורתית, טיון השמש (“Tu Mu Xiang”) משמש כמרכך ליחה, נוגד שיעול, מעורר הזעה ונוגד בחילות. בסין משתמשים גם בפרחי הצמח (“Xuan Fu Hua”) לטיפול בליחה צמיגה ובעיות עיכול.
שורש הצמח משלב בתוכו את הטעמים מתוק, מר, מעט חריף וארומטי, שילוב אשר מרחיב את פעילותו של הצמח למספר מערכות.
כיום, טיון השמש נחשב לצמח מרכזי ברפואת הצמחים המודרנית, ומשתמשים בו לטיפול במחלות דרכי נשימה כרוניות, ברונכיטיס, שיעול ממושך וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות(1-5).
רכיבים פעילים ומנגנוני פעולה
החומרים הפעילים העיקריים בטיון השמש כוללים לקטונים ססקוויטרפנים (alantolactone, isoalantolactone) שהינם נוגדי דלקת ונוגדי זיהום, פוליסכרידים (inulin) המצפים ומרככים את רירית דרכי הנשימה, מפנים ליחה ומפחיתים גירוי, תרכובות פנוליות (חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, קוורצטין, לוטאולין ורוטין), סטרולים (סיטוסטרול, סטיגמסטרול) ושמן נדיף (1,3-6).
מתי נשתמש | התוויות רפואיות | שימושים עיקריים
על פי הפרמקופיאה הבריטית ומחקרים פרה קליניים, נמצא כי הצמח נוגד שיעול ומכייח ולכן מתאים לסילוק ליחה ממערכת הנשימה ומערכת העיכול, לשיעול מתמשך וליחתי וחיזוק מערכת החיסון. כמו כן צמח זה נוגד טפילים.(1-6)
יש לנקוט זהירות בקרב אנשים אנשים הרגישים לצמחים ממשפחת המורכבים.
אזהרות והתוויות נגד:
נשים בהריון, מניקות, ילדים ואנשים הנוטלים תרופות מרשם - נדרשת התייעצות עם רופא.
המידע שלהלן נועד לצורכי ידע כללי והרחבת הדעת בלבד. מידע זה מבוסס על מחקרים אקדמאים ונערך ע"י צוות בית מרקחת טריפוליום. אין במידע זה משום המלצה לרכישת מוצר כלשהו או הצהרה לגבי יעילותם או תכונותיהם. מוצרי החברה אינם תרופה ואינם מיועדים לטיפול או לריפוי מחלות. כל שימוש או הסתמכות על המידע הינו באחריות הקורא בלבד. המידע בעמוד זה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי
:מקורות
- British Herbal Pharmacopoeia. 1990. London: British Herbal Medicine Association; 1990. Elecampane (Helenii rhizoma).
- Seca AM, Grigore A, Pinto DC, Silva AM. The genus Inula and their metabolites: from ethnopharmacological to medicinal uses. J Ethnopharmacol. 2014 Jun 11;154(2):286-310. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24754913/
- Buza, V., Matei, M.C., & Ștefănuț, L.C. Inula helenium: A literature review on ethnomedical uses, bioactive compounds and pharmacological activities. https://www.semanticscholar.org/paper/Inula-helenium%3A-A-literature-review-on-ethnomedical-Buza-Matei/7e372af4cc078819432fcf18138fb0fb36b8b1c6
- Gierlikowska B, Gierlikowski W, Bekier K, Skalicka-Woźniak K, Czerwińska ME, Kiss AK. Inula helenium and Grindelia squarrosa as a source of compounds with anti-inflammatory activity in human neutrophils and cultured human respiratory epithelium. J Ethnopharmacol. 2020 Mar 1;249:112311. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31644941/
- Kenny CR, Stojakowska A, Furey A, Lucey B. From Monographs to Chromatograms: The Antimicrobial Potential of Inula helenium L. (Elecampane) Naturalised in Ireland. Molecules. 2022 Feb 18;27(4):1406. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC8874828/
- Gökbulut A, Ozhan O, Satilmiş B, Batçioğlu K, Günal S, Sarer E. Antioxidant and antimicrobial activities, and phenolic compounds of selected Inula species from Turkey. Nat Prod Commun. 2013 Apr;8(4):475-8. PMID: 23738457. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23738457/